אין כמו יפו בלילות.
אין כמו יפו בכלל.
עיר מיוחדת, עם חיים של מגזרים שונים ותרבויות שונות שמשתלבות יחד בהרמוניה נפלאה.
הוזמנתי להצגה בתיאטרון יפו, תיאטרון עברי-ערבי, והאמת?
הקונספט סיקרן אותי.
זו לא עוד הצגה ב"הבימה" או בתיאטרון הקאמרי, זה תיאטרון אחר, שונה, נטול פוזה.
המיקום: מול הים.
תיאטרון יפו. כבר מבחוץ ראיתי שזו הולכת להיות חוויה שונה.
הוא שוכן ממש צמוד למוזיאון יפו, במפרץ שלמה 10, יפו העתיקה.
בפנים- קשתות ואווירה אחרת.
על ההצגה:
פאפעג'ינה - בצק שלא תפח (ממרוקאית)
"השם שלי הוא ימימה, כשקוראים לי ימימה אני עונה. מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה...
כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזו לא יצא כלום..."
הסיפור מתחיל ביפו בסוף שנות ה-70.
ימימה היא ילדה בת 11. השחקנית הצעירה שמשחקת את ימימה, תימור כהן, רחוקה במציאות מלהיות פאפעג'ינה.
שחקנית נפלאה, יפיפיה, מרגשת וכובשת.
יחד איתה על הבמה עומדות בתפקיד המרכזי שתי נשים נוספות.
האחת, כותבת המחזה, חנה וזאנה גרינולד, שמספרת את סיפורה של ימימה, וצמודה אליה כמעט לאורך ההצגה, כצל שהוא בעצם צילה שלה עצמה. היא בעצם ימימה "הגדולה", שמספרת את סיפור ילדותה.
השניה, האם המרוקאית, שאותה משחקת בכשרון רב לימור זמיר, עומדת על הבמה ומבשלת. כן, כן, מבשלת באמת.
תוך כדי שריחות הבישולים עולים באוויר בתוך האולם הלא גדול, מוצגת דמות האשה המזרחית במלוא הדרה, ולהיפך.
רגע היא מחנכת, רגע היא אמא, רגע היא אשה, ורגע היא עקרת בית שמנסה לשרוד את היום, עם בעל לא פשוט וילדה שנראה שכלום באמת לא יצא ממנה. מין קלמזית שכזו, שנתקלת בכל דבר, בוהה בשום כלום, ושכמו כל ילדה בת 11, מלאת סקרנות כלפי הסובב אותה.
מדי פעם מבליח האבא, שאותו משחק שמוליק מטלון, ונותן עוד זווית על החיים בתקופה ההיא מהנקודה של משפחה מעדות המזרח, שחייה אינם קלים.
ולא, לא תמיד היה לי קל להסתכל על הדמויות, ולהגיד לעצמי שככה באמת מתנהלות משפחות, וככה באמת נראו החיים כשלאשה היה מקום אחד בלבד: המטבח.
גם הצד הערבי של יפו לא נפקד, והוא מבצבץ בדמותו של בולבול, רוכל יפואי.
רמי קאשי במשחק שובה לב, מכניס קצת הומור לתוך המחזה, ומאפשר לראות גם את עדינות המרקם התרבותי ביפו, הערבי שנכנס לביתו של היהודי, ביפו, שלרובנו זה נראה שבה, זה הכי טבעי בעולם.
ההצגה אמנם הייתה קצרה יחסית, אבל מבחינתי היא נתנה לי כשעה של כניסה לעולם אחר, מרתק, מקסים, עם הניחוחות שאני כ"כ לא מכירה מהבית.
את האוכל שבושל בהצגה, אגב, מוציאים בסיום ההצגה מחוץ לאולם, והאורחים יכולים להתכבד במנת שקשוקה טובה.
אם האמא של פאפעג'ינה לא הייתה נוגעת לימימה בכפות הרגלים במהלך ההצגה, יש סיכוי גדול שהייתי אוכלת, אבל גם לי יש את הגבולות שלי :)
הצגה נעימה, טעימה, עם צוות שחקנים נהדר, וימימה אחת, שהיא כמו בצק שמרים שתפח היטב, טעים ועושה חשק לעוד.
מומלץ בחום!
איפה?
תיאטרון יפו- התיאטרון העברי-ערבי
מי על הסט:
מחזה ובימוי: חנה ואזנה גרינולד
עיצוב במה ותלבושות: דניאלה מור
מלחין: אייל וייס
תאורה: אורי וייס
סאונד: יונתן שחר
שחקנים:
חנה ואזנה גרינוולד- מספרת
תימור כהן- ימימה
לימור זמיר- אמא
רמי קאשי- בולבול
שמוליק מטלון- אבא
ענת לוי/עדן אוליאל
אוולין קצ'ולין
תגובות
הוסף רשומת תגובה